Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 82a

הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן קָתָנֵי! אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: כָּאן – שֶׁהִלְוָהוּ מָעוֹת, כָּאן – שֶׁהִלְוָהוּ פֵּירוֹת.

Traduction

teach the same phrase: One who lent to another based on collateral, which indicates that the collateral was given at the time of the loan? Rather, the Gemara proposes a different resolution: It is not difficult. Here, the baraita is referring to a case where he lent him money, whereas there, the mishna is referring to a situation where he lent him produce. Since produce will spoil, the lender benefits from the deal, as he will receive fresher produce in return. Therefore, he is considered a paid bailee for the collateral.

Rachi non traduit

על המשכון. בשעת הלואה משמע:

וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִלְוָהוּ מָעוֹת – שׁוֹמֵר חִנָּם, הִלְוָהוּ פֵּירוֹת – שׁוֹמֵר שָׂכָר. מִכְלָל דִּלְתַנָּא קַמָּא לָא שָׁנֵי לֵיהּ!

Traduction

The Gemara raises a difficulty: But from the fact that the latter clause of the mishna teaches that Rabbi Yehuda says: One who lent another money is an unpaid bailee, whereas one who lent another produce is a paid bailee, by inference you can conclude that according to the first tanna there is no difference between one who lends money and one who lends produce. If so, the proposed resolution does not fit the text.

כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן – שׁוֹמֵר שָׂכָר, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁהִלְוָהוּ פֵּירוֹת, אֲבָל הִלְוָהוּ מָעוֹת – שׁוֹמֵר חִנָּם. שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִלְוָהוּ מָעוֹת – שׁוֹמֵר חִנָּם, הִלְוָהוּ פֵּירוֹת – שׁוֹמֵר שָׂכָר.

Traduction

The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the mishna is incomplete and this is what it is teaching: One who lent to another based on collateral is a paid bailee. In what case is this statement said? When he lent him produce. But if he lent him money, he is an unpaid bailee. As Rabbi Yehuda says: One who lent another money is an unpaid bailee with regard to the collateral, whereas one who lent produce is a paid bailee.

אִי הָכִי, קָמָה לַהּ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא. אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Traduction

The Gemara raises a difficulty: If that is so, it turns out that the mishna is established not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. This is problematic, as most of the Sages of the mishna were Rabbi Akiva’s students, and anonymous mishnayot are generally presumed to follow his rulings. Rather, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

Rachi non traduit

ומתני'. שהלוהו פירות:

אי הכי קמה ליה מתני' דלא כרבי עקיבא. דקתני אבל אם הלוהו מעות שומר חנם ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין (דף פו.) בכולהו סתמי סתם משנה רבי מאיר סתם סיפרא ר' יהודה סתם ספרי ר' שמעון וכולהו אליבא דר' עקיבא:

לֵימָא בִּדְלָא שָׁוֵי מַשְׁכּוֹן שִׁיעוּר זוּזֵי, וּבְדִשְׁמוּאֵל קָא מִיפַּלְגִי. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּאוֹזְפֵיהּ אַלְפָּא זוּזֵי לְחַבְרֵיהּ וְאַנַּח לֵיהּ קַתָּא דְמַגְּלָא עִילָּוַיְיהוּ, אֲבַד קַתָּא דְמַגְּלָא – אֲבַדוּ אַלְפָּא זוּזֵי.

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer applies only in a case where the collateral is not equal to the monetary value of the loan, and they disagree with regard to a statement of Shmuel. As Shmuel says: With regard to one who lends one thousand dinars to another and the borrower puts before the lender as collateral for the loan the handle of a sickle, which is worth only a small fraction of the loan, nevertheless, if the sickle is lost, the thousand dinars are lost. The Gemara is suggesting that Rabbi Akiva would agree with this ruling, whereas Rabbi Eliezer would disagree with it.

Rachi non traduit

לימא. ר' אליעזר ור' עקיבא:

Tossefoth non traduit

נימא בדלא שוי שיעור זוזי ובדשמואל קמיפלגי. פי' בקונט' אבל בדשוי הוי לכ''ע ש''ש ושילהי שבועת הדיינים (שבועות דף מג:
ושם מד. ד''ה מאי) יש ספרים דגרסי ה''ד אי בדשוי שיעור זוזי מ''ט דרבי אליעזר אלא בדלא שוי ובדשמואל קמיפלגי משמע כפ''ה דבשוי מודו כ''ע וקשה דא''כ אמאי קאמר מתניתין דלא כר' אליעזר לוקמה בדשוי שיעור זוזי ותיתי ככ''ע וכ''ת הא דקאמר דמתניתין דלא כרבי אליעזר היינו לפי המסקנא דפליגי בדשוי שיעור זוזי וכדרב יוסף דהא לרבה דהלכתא כוותיה פליגי לפי המסקנא בדשמואל כדפי' בפ''ב לעיל (בבא מציעא דף כט. ושם ד''ה והוי) ומיהו יש לומר דלא מצי לאוקמי מתני' בדשוי וככ''ע דאין סברא שיחלוק רבי יהודה על רבי אליעזר ור' עקיבא אלא ודאי מתני' בדלא שוי איירי אבל קשה כיון דבשוי שיעור זוזי לכולי עלמא אבדו מעותיו אם כן בדלא שוי מה שכנגד המשכון נמי אבדו לכ''ע ואם כן אמאי ישבע לרבי אליעזר שאבד המשכון בלא פשיעה מה מרויח מאותה שבועה והלא המעות שכנגד המשכון אבד אפי' לא פשע והיתרים על המשכון יטול אפי' פשע במשכון כיון דלית ליה לדשמואל וכ''ת כמו שפירש בקונטרס דהיכא דלא. נקט שיעור זוזי אפילו כנגד המשכון לא יפסיד לר' אליעזר משום דלא נקטיה אלא לזכרון דברים בעלמא זה אין נראה דאי בדשוי אבדו מעותיו אף על גב דלית ליה לדשמואל אם כן ע''כ לא אבדו אלא מטעמיה דרב יוסף דמשום מצוה הוי ש''ש ומהאי טעמא נמי יפסיד מה שכנגד המשכון בדלא שוי דהא כ''ש שעשה מצוה שהלוהו על המשכון מועט ועוד דלפי גירסת הספרים היה משמע כרב יוסף וקי''ל כרבה כדפרישי' בפ' אלו מציאות (שם) ומיהו יש לומר דבדשוי הוי לכ''ע שומר שכר ולא מטעמי' דרב יוסף אלא מטעמיה דשמואל דחשיב כאילו פירש אבד המשכון אבדו מעותיך וכי לא שוי שיעור זוזי בשעת הלואה לא נקיט ליה אלא לזכרון דברים בעלמא ואפילו כנגד המשכון לא חשיב כאילו פירש אליבא דרבי אליעזר מ''מ דוחק הוא ונראה לפרש לימא בדלא שוי ובדשמואל קמיפלגי פי' אף בדלא שוי ובדשמואל קמיפלגי ולא בדר' יצחק ורב יוסף דבטעמייהו לא מצי פליגי אלא בדשוי ועוד דלפי האמת לא פליגי בדרבי יצחק כדמסיק ולא בדרב יוסף דקי''ל כרבה ופליגי בדשמואל בין בדשוי ובין בדלא שוי דר' אליעזר לית ליה דשמואל ולהכי לא איבד אף מה שכנגד המשכון דמאיזה טעם יפסיד כיון דלית ליה לדשמואל ורבי עקיבא אית ליה דשמואל ואבדו מעותיו אפילו היתירים על המשכון והא דקתני מתניתין שומר שכר לאו דוקא דהא האי לישנא לא שייך אמעות יתירים על המשכון אלא כלומר כדין ש''ש דמפסיד הכל בגניבה ואבידה ולא באונסין א''נ מתניתין איירי בדשוי דסתם משכון שוה כנגד כל החוב ולכך קרי ליה ש''ש:

אִי בִּדְלָא שָׁוֵי מַשְׁכּוֹן שִׁיעוּר זוּזֵי – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לֵית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל, וְהָכָא בִּדְשָׁוֵי שִׁיעוּר זוּזֵי, וְקָא מִיפַּלְגִי בִּדְרַבִּי יִצְחָק.

Traduction

The Gemara rejects this suggestion: If the case is one where the collateral is not equal to the amount of money constituting the loan, everyone holds that the halakha is not in accordance with the opinion of Shmuel. But here the dispute is referring to a situation where the collateral does equal the amount of the money constituting the loan, and they disagree with regard to a statement of Rabbi Yitzḥak.

Rachi non traduit

בדלא שוי שיעור זוזי קא מפלגי ובדשמואל פליגי. דאי בדשוי מודה ר' אליעזר דלגוביינא שקליה ובדלא שוי פליגי דלרבי אליעזר לית ליה דשמואל דאמר אבוד אלפא זוזי וסבר דקביל לגוביינא הא לית ליה לרבי אליעזר דכיון דלא שוי לזכרון דברים בעלמא הוא דנקיט ליה ושומר חנם הוא ור' עקיבא אית ליה דשמואל ואמר סבר וקביל בתורת משכון וכל כמה דלא מיהדרי ליה לא לגבי:

דכולי עלמא לית להו דשמואל. דלרבי אליעזר לא מפסיד כלום ולר' עקיבא אינו מפסיד אלא כנגד המשכון:

Tossefoth non traduit

לא דכולי עלמא לית להו דשמואל. בפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מג:
ושם ד''ה מתני') פריך לשמואל מדתנן סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא שלשה דינרים היה שוה חייב ואמאי לימא הא קבלתיה וגרס בספרים וכן פי' בקונטרס מתניתין בדפריש כי קאמר שמואל בדלא פריש להאי גירסא א''ש דלא מצי למימר הכא כולהו אית להו דשמואל דאי ר' אליעזר אית ליה דשמואל למה ישבע ויטול נהי דלית ליה דרבי יצחק מטעמא דשמואל יפסיד הכל אפי' לא פירש ולא שוי כ''ש בדשוי ואי איירי בדפריש שלא יפסיד לא היה חולק ר' עקיבא אבל לפי גרסת ר''ח דגריס התם מתני' בדלא פריש ושמואל בדפריש שיאבד כל מעותיו וכן נראה לר''ת עיקר דאין סברא שיאבד כל מעותיו בדלא פריש וה''פ למאן דמוקי פלוגתייהו בדשמואל דר' אליעזר לית ליה דשמואל ואף על גב דפריש לא יועיל דאסמכתא היא וכיון דלא איבד מעות היתירים על המשכון גם מה שכנגד המשכון לא הפסיד כדאמר באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא דף סו: ושם) דמי קאמר ליה קני לגוביינא ור''ע סבר דלא מקרי אסמכתא אלא היכא שאמר להסמיך חבירו על דבריו כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי אבל הכא המלוה מחל כל חובו אם יפסד המשכון וקשה דלפי גירסא זו אמאי לא קאמר הכא כולי עלמא אית להו דשמואל היכא דפריש והכא בשוי שיעור זוזי ולא פריש ובדר' יצחק קמפלגי דהא הלכתא כוותיה דשמואל דרב נחמן ונהרדעי ס''ל כוותיה התם ויש לומר דסבר גמרא דאי בדפריש מפסיד כל החוב בדלא פריש נמי מפסיד כנגד המשכון דמה שכנגד המשכון כדפריש דמי ולהכי לא מצי למימר כולי עלמא אית להו דשמואל דא''כ לר' אליעזר למה ישבע ויטול כל מעותיו דמה שכנגד המשכון יש לו להפסיד כיון דאית ליה דשמואל ומכל מקום הלכתא כשמואל בדפריש ור''ח פירש דאין הלכה כשמואל וטעמא משום דקאמר הכא כולי עלמא לית להו דשמואל ואין זו ראיה שכן דרך הגמרא לדחות דכולי עלמא לית להו אע''ג דכן הלכה כיון דלא מצי למימר כולי עלמא אית להו ועוד דלפי האמת דקי''ל כרבה פליגי בדשמואל וקאי רבי עקיבא ומתניתין כדשמואל וא''כ קי''ל כדשמואל ואע''ג דרב פליג עליה דהא בפרק הזהב (לעיל בבא מציעא דף מח: ושם) מדמי פלוגתא דרב דערבון לפלוגתא דרשב''ג ורבנן גבי ואינו שוה אלא פלג ובשבועות (דף מד:) מדמי פלוגתא דרשב''ג ורבנן לדשמואל א''כ פלוגתא דשמואל ורב לענין מי שפרע דאיסורא איתמר והלכה כרב באיסורי ה''נ דשמואל לענין דינא איתמר והלכתא כשמואל בדיני ועוד דר' יוחנן פליג אדרב בערבון וסבר כשמואל וקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן וכרב נחמן קיימא לן בדיני לגבי כולי עלמא וסבר כשמואל:

דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה''. אִם אֵינוֹ קוֹנֶה מַשְׁכּוֹן, צְדָקָה מְנָא לֵיהּ? מִכָּאן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן.

Traduction

As Rabbi Yitzḥak says: From where is it derived that a creditor acquires collateral given to him and is considered its owner as long as the item is in his possession? It is derived from a verse, as it is stated: ''You shall return the pledge to him when the sun goes down that he may sleep in his garment, and bless you; and it shall be a righteousness for you before the Lord your God'' (Exodus 24:13). Rabbi Yitzḥak infers: If the creditor does not acquire the collateral, then from where is the righteousness involved in returning it? In this case, the creditor would not be giving up anything of his own. From here it is derived that a creditor acquires the collateral.

Rachi non traduit

שקונה משכון. לכל מילי להתחייב באונסין:

וְתִסְבְּרָא? אֵימוֹר דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּמִשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ, אֲבָל מִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ – מִי אָמַר?

Traduction

The Gemara rejects this suggestion: And can you understand it that way? You can say that Rabbi Yitzḥak stated this halakha in a case where he took his collateral not at the time of his loan but at a later stage, in order to collect his debt. But did Rabbi Yitzḥak say this ruling in a situation where he took his collateral at the time of his loan?

Rachi non traduit

אימור דאמר ר' יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו. דהא קרא במשכנו ע''י שליח ב''ד כתיב דכתיב לעיל מיניה בחוץ תעמוד ומוקמינן לה לקמן (בבא מציעא דף קיג.) בשליח ב''ד וההוא ודאי קני דלגוביינא שקליה וליכא לדמוייה למשכנו בשעת הלואתו ובהך פלוגתא דרבי אליעזר המלוה על המשכון קתני:

Tossefoth non traduit

אימור דאמר ר' יצחק שלא בשעת הלואתו. פי' בקונטרס דשלא בשעת הלואתו קני ליה להתחייב אף באונסין ולפירושו הא דאמר בפ''ק דפסחים (דף ה:) דחייב לבער פקדונות של כותים כשקבל עליו ישראל אחריות היינו דוקא כשקבל עליו אחריות דאונסין. דהא מלוה על המשכון של חמץ בשעת הלואה אע''ג דאחריות המשכון עליו מגניבה ואבידה מדשמואל ואפי' בדלא פריש כדפ''ל דמה שכנגד המשכון כמפורש דמי אפ''ה אין חייב לבער אם לא מטעם דקני ליה לגמרי שלא בשעת הלואתו כדרבי יצחק ומיהו נראה דשלא בשעת הלואתו לא קני להתחייב באונסין אלא דהוי שומר שכר דהא מדמה מתניתין דקתני שומר שכר לדרבי יצחק וכן פי' בהדיא בה''ג שהבאתי לעיל וכן פירש בשערים דרב האי גאון בשער מ''ב וצריך לפרש מאיזה טעם יהיה שומר שכר דאי חשיב קנין גמור אפילו באונסין יתחייב ואי לא חשיב קנין גמור לא יהיה אפילו שומר שכר וי''ל דבההיא הנאה שיכול לקדש בו את האשה כדאמרי' בפ''ק דקדושין (דף ח:

ושם) דקדשה במשכון דאחרים מקודשת ולקנות בו עבדים וקרקעות הוי עליה שומר שכר ולפי זה הא דאמר קדשה במשכון מקודשת היינו דוקא במשכון שמשכנו שלא בשעת הלואתו וא''ת ולמה יחשב שומר שכר בשביל כך והלא כך היה יכול לקדש במעותיו וי''ל דכיון דעכשיו שנוטל משכון אין מעותיו בידו חשיב שומר שכר לפי שיכול לעשות בו קדושין או קנין ועוד דחליפין יכול לעשות במשכון מה שלא היה יכול לעשות במעות דאין מטבע נעשה חליפין וקשה דבפרק כל שעה (פסחים דף לא: ושם) פליגי רבנן אר''מ דאמר ישראל שהלוה לכותי על חמצו עובר עליו ומפרש התם דפליגי בדרבי יצחק דרבנן לית להו דר' יצחק א''נ כ''ע אית להו דרבי יצחק וטעמא דרבנן דאמרי אינו עובר משום דסברי דישראל מכותי לא קני והשתא לרבנן אמאי אינו עובר והא קי''ל כשמואל והוי שומר שכר אפי' בדלא פריש כדפרישית דהא משום דר' יצחק לא הוי אלא ש''ש ואפ''ה מיקרי חמצו וי''ל דמשום חיוב דשומר שכר לא מיקרי חמצו אי לאו משום דאמר הכתוב דקני ליה והוי שלו כדר' יצחק:

אֶלָּא מִשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ – כּוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי יִצְחָק. וְהָכָא בְּמִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ, וּבְשׁוֹמֵר אֲבֵידָה קָא מִיפַּלְגִי. דְּאִיתְּמַר: שׁוֹמֵר אֲבֵידָה, רַבָּה אָמַר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם, רַב יוֹסֵף אָמַר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר.

Traduction

Rather, if he took his collateral not at the time of his loan, everyone holds in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak. And here it is discussing a case where he took his collateral at the time of his loan, and Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva disagree with regard to the case of a bailee of a lost item. As it was stated that amora’im disagreed concerning the responsibility of the bailee for a lost item. If someone found a lost item and it is subsequently lost or stolen from him, what responsibility does he bear toward the owner? Rabba said: This individual is considered to be like an unpaid bailee. Rav Yosef said: He is like a paid bailee.

Rachi non traduit

והכא בשומר אבידה קא מפלגי. דטעמא דר' עקיבא משום דשומר שכר מצוה הוא והעוסק במצוה. פטור מן המצוה דאי בעי לא יהיב ריפתא לעניא:

שומר אבידה. שמצא אבידה והכניסה אל תוך ביתו כדכתיב (דברים כ''ב:ב') ואספתו אל תוך ביתך:

כשומר שכר. מצוה:

לֵימָא דְּרַב יוֹסֵף תַּנָּאֵי הִיא? לָא, בְּשׁוֹמֵר אֲבֵידָה – דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב יוֹסֵף, וְהָכָא

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that the opinion of Rav Yosef is the subject of a dispute between tanna’im. There is no question that Rabba’s opinion is the subject of a dispute between tanna’im, as Rabbi Akiva’s opinion cannot be reconciled with his ruling: If one who takes collateral for his loan is considered a paid bailee, the same certainly applies to one who goes out of his way to safeguard a lost item. The Gemara is asking whether there is any way to explain Rav Yosef’s ruling in accordance with the opinions of both tanna’im, or if he must accept that Rabbi Eliezer disputes his opinion. The Gemara responds: No, it is possible with regard to a bailee for a lost item that everyone holds in accordance with the opinion of Rav Yosef, even Rabbi Eliezer. And here, in the baraita,

Rachi non traduit

לימא דרב יוסף תנאי. דהא רבה ודאי תנאי היא דהא ר' עקיבא לית ליה דרבה ולית ליה לאוקמי פלוגתייהו בטעמא אחרינא דהא אהדרן בכמה טעמי ולא אתוקמא אלא לרב יוסף מי מיבעיא למימר תנאי דר' אליעזר לית ליה דרב יוסף:

בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף. כלומר רבה הוא דדחיק לאוקמי מילתיה כתנאי אבל רב יוסף אמר לך רבי אליעזר נמי קאי כוותי היכא דאיכא מצוה כגון שומר אבידה והכא היינו טעמא דפטור דקא סבר אין כאן מצוה:

Tossefoth non traduit

לימא דרב יוסף תנאי היא. פירש בקונטרס דרבה ודאי תנאי היא ולעיל פירשתי בפרק שני (דף כט. ושם ד''ה והוי) דרבה ודאי לאו תנאי ומוקי פלוגתייהו בדשמואל וכולי עלמא אית להו דרבה אבל לרב יוסף כי נמי פליגי בדשמואל ר' אליעזר דלאו כוותיה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source